הספרייה על שמו של
אליהו אלקובי
משך 17 ובקרוב יותר, שנות
פעילותה של האגודה
הוצאנו לאור פרסומים רבים.
הוצאנו ברציפות
חוברת חודשית עמוסת מידע ומאמרים החל משנת 1985
לאחר
פטירתו בסוף שנת 85 המשכנו בהוצאה
עד שנת 1987
החל מאוקטובר
86 הוצאנו את החוברות בצורה של 4 כרכים עבי כרס
אנו מגישים לכם
אתה את החומר הזה באינטרנט
כמחווה לזכרו
של האיש
מבנה הספריה
־
בסדר
כרונולוגי לפי סדר פרסום המאמרים
־
לפי
נושאים
־
לפי
אותיות האלף בית ומפתח
הספרייה הולכת
ונבנית בשלבים!!!
שמרו כתובת זו
במועדפים, וגלשו אליה מעת לעת!!!
בפתח
הספרייה ברצוני להביא דברים על האיש
ודברים
לזכרו
דצמבר 1985
( כניסה לספריה גם בסוף
המאמר )
לזיכרו
של אליהו אלקובי
מאת: גילה
בויום
נכתב בדצמבר
1985
לפני למעלה מחודש
ימים הלך לעולמו מר אליהו אלקובי, יו"ר האגודה לפיתוח המודעות.
בגליון מסכם זה של
שנת 1985, מצאנו לנכון להקדיש מספר מילים לזכרו ולהעלות קווים לדמותו ולפעולותיו -
תוך כדי מתן דגש מיוחד, כמובן, לפעולותיו במסגרת האגודה.
אליהו אלקובי, איש פעיל ונמרץ עד
לימיו האחרונים, היה למעשה הוגה הרעיון והמייסד של האגודה לפיתוח המודעות, והכוח
המניע שעמד מאחוריה.
*
אליהו נולד בטבריה ב-12 למאי 1929. משפחתו הייתה מותיקות המקום,
כאשר אבות אבותיו מלפני 5 דורות עלו לארץ מאלג'יריה. אליהו היה צאצא למשפחת רבנים
וחכמים בעלי שם בתורה.
אליהו נולד וגדל בעיר העתיקה בטבריה, מקום
שכיום משמש כאיזור בתי המלון, בבית רחב מידות אשר נבנה על ידי אבותיו ושכן במרחק
קצר מן הכנרת.
אליהו נקרא על שם סבו, אב אימו, הרב מרדכי
אילוז אשר שימש כאב בית הדין הרבני בטבריה. בהיות סבו כבן 6 לקחו אביו לבקר
אצל הרב יעקוב אבו חצירה, סבו של הבאבא סאלי, אשר הציג לילד קושיות מן התורה. מתוך
התפעלות לתשובות שהשיב לו הילד, הוא אמר לאב שבנו יועד להיות רב גדול ועליו לעלות
עם בנו לארץ ישראל.
ימי ילדותו
אליהו היה בן זקונים לאימו אשר הייתה כבת 40
בעת לידתו. אביה, הרב אליהו אילוז, עקב בחרדה אחרי בתו משך כל תקופת הריונה
בשל בעיות מסוימות שהתעוררו. לאחר לידתו, דרש סבו לקרוא לילד "אליהו" על
שמו. הגורל רצה, ואולי סבו היה מודע לכך, והרב אליהו אילוז נפטר כחודש ימים
לאחר הולדת נכדו.
כבר מגיל צעיר גילה אליהו תכונות של החלטיות
ועמידה על דעתו, ועוד בהיותו ילד התבלטו כישוריו המיוחדים בהתבטאות בכתב ובעל פה.
הוא למד בילדותו בבי"ס אליאנס בטבריה אך עזב לאחר כ-6 שנים בהיותו בן 12. בגיל זה התקבל לעבודה
במשרד של עורך דין ועסק בניסוח של מכתבים!
בהיותו כבן 14 הצטרף למחתרת האצ"ל,
מבלי ידיעת הוריו. אחיו ואחיותיו ידעו שהוא עוסק בהדבקת מודעות בלבד, אולם לא כך
היה הדבר, לפי דברי חברו הטוב יוסף דרורי:
"היכרותנו
התחילה מגיל 13. לאחר שהיה שב מבית הספר הוא היה בא אלי לבית והיינו הולכים למקום
מיוחד על שפת הכינרת על יד המנזר הרוסי, שם היינו יושבים שעות וטווים תוכניות
לעתיד. לאחר תקופה מסוימת התחיל אליהו ללחוץ עלי שאכנס עימו למחתרת ואני סירבתי.
הוא ניסה לשכנעני שבקרוב תהיה לנו מדינה משלנו ועלינו לפעול לקראת זה, על ידי הפצת
כרוזים וכו' שיכולים לתרום להקמת המדינה. תמיד היינו עושים זאת יחדיו.
אני
זוכר כיצד באחד הפעמים רדפה אחרינו המשטרה הבריטית ואנו התחבאנו מאחורי עץ רחב.
לאחר
מכן, בגיל בגיל 17, נכנסנו למחנה אימונים של האצ"ל על הכרמל, שם עברנו קורס
מפקדי כיתות. יותר מאוחר עברנו לביצוע פעולות ממשיות, כמו ההשתתפות בכיבוש רמלה.
עם הקמת המדינה הצטרפנו שנינו לצה"ל. המספר האישי שלו היה ממש עוקב לשלי.
אליהו השתתף בקרבות שבגליל העליון, ואילו אני הייתי באיזור הנגב.
בהיותנו
נערים צעירים עסקנו בעבודות שונות. עבדנו בבניית מגבירי קול ובניית משדרים קטנים,
ע"י הוספת חלקים למקלטי רדיו - זאת עבור המחתרת.
כבר
מגיל צעיר גילה אליהו את הנטייה לקחת על עצמו אתגרים שונים. באחד הימים הוא החליט
שאנו הולכים לעבוד כחשמלאים. לא הייתה לנו כל הכשרה מוקדמת בנושא, פשוט התבוננו
בדרך עבודתם של בעלי מקצוע. לאליהו היה אומץ, הוא אהב אתגרים, ואז הלכנו והכרזנו
על עצמנו כקבלנים לעבודות חשמל והתחלנו לקבל עבודות לביצוע הלכה למעשה. אני זוכר
עוד מתקופה בית הספר שאליהו תמיד היה מקבל ציונים גבוהים ללא מאמץ מיוחד."
בגרות
לאחר שירותו הצבאי
המשיך אליהו בשירות קבע, כפקיד ראשי וכקצין שלישות. את אשתו לשעבר, תמר, הכיר
במסגרת זו בהיותה חיילת בשירות חובה במשרדו. תכונות אהבת האדם שבו, החמימות, וכושר
ההזדהות שלו עם הזולת באו לידי ביטוי כבר אז. במיוחד הוא נחלץ לעזרת אנשים אשר היו
נתונים בצרה.
אליהו לא אהב במיוחד
את המסגרת הצבאית ולאחר מספר שנים, בשנת 1957, התפטר ואז החל לעבוד
ב"מלבן".
מעידה תמר:
"גם משם היו באים אנשים הביתה שאליהו
יכתוב להם מכתבים ונאומים. הוא היה בעל כושר ביטוי מעולה."
אליהו נישא לתמר
בשנת 54.
תוך כדי עבודתו
ב"מלבן", סיים את לימודיו בהצטיינות רבה במדור ללימודי חוץ במגמת מנהל
עסקים. במקביל, גם הספיק לשמש כמורה בבית ספר לפקידות, שוב ללא הכשרה מיוחדת
כמורה. לאחר מספר שנים עזב את "מלבן", ומאז היה עצמאי.
בעזרת שלושה שותפים
נוספים הקים את בית ספר "אופק" אשר קיים עד היום, ועוסק בלימוד מקצועות
הפקידות.
אומרת
תמר: "אני זוכרת כיצד השיעורים הראשונים נערכו אצלנו בדירה".
לאחר תקופה מסוימת נפרד
אליהו משותפיו והקים בית ספר ניפרד המכונה: "מכון ישראלי להשכלה בכתב",
שעסק בהכנת תלמידים לבגרות. זה היה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. גם על כך מספרת
תמר:
"אליהו
היה למעשה הכל. היה זה מפעל בן אדם אחד. הוא עסק בהשגת המורים, הכנת חומר הלימוד,
קבלת ומיון התלמידים, פרסום וכו'. כרגיל, הוא עשה עבודה של מספר אנשים."
בשנת 61 נולדה בתו
היחידה מאיה, כיום סטודנטית לרפואה שנה חמישית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1975 לערך, כבר
היה אליהו שקוע רובו ככולו בהוצאה לאור של ספרי משפט, שהיה בעצם מפעל בזעיר אנפין.
אסתי, שנתקבלה אז לעבוד אצלו, הבחינה כבר בתחילה עד היכן הגיעו "מימדיו"
של האיש - תרתי משמא.
מספרת אסתי:
"היינו צוות קטן של עובדים ועבדנו
במשמרות, ימים ולילות ללא ליאות - כשאליהו היה הדוחף, היוזם, המבצע ומביא
הרעיונות. הוא הכניס את "נשמתו" לעבודה וסחף את כולנו בהתלהבותו הרבה
ובדבקותו במטרה.
"משימתו
העיקרית של אליהו באותה שנה הייתה הוצאתה לאור של סדרת ספרי משפט מיוחדת עבור
עורכי הדין בארץ, הנקראת "מפתח מכלול הפסיקה", וכשמה כן היא;
אנציקלופדיה משפטית של 12 כרכים הכוללת בתוכה את כל פסקי הדין שיצאו בארץ מאז קום
המדינה, ערוכים ומסודרים לפי סדר אלפביתי. בעבודת נמלים של איסוף חומר רב, מיונו,
עריכתו, הדפסתו, הבאתו לדפוס והוצאתו לאור - הסתיים לבסוף מבצע אדיר זה בשנה אחת
בלבד, וזאת ללא שהייתה לאליהו כל הכשרה בנושאים משפטיים!!
אנציקלופדיה
זו הייתה כעין "מחשב" ששימש את עורכי הדין בבואם לבית המשפט ועזר להם
להתמצא בכל החומר הרב הכרוך בעבודתם. "מפתח מכלול הפסיקה" משמש עד היום
עורכי דין רבים בארץ.
"שנתיים
מאוחר יותר פתחנו גם סניף בחיפה, לאור הביקוש הרב שהיה במקום ל"מפתח מכלול
הפסיקה" ולספרי משפט אחרים".
בשנת 1981 זנח אליהו את עיסוקיו בספרות
המשפטית, לאחר ש"רווה" מנושא זה. הוא החל לגלות אז התעניינות בנושאים
רוחניים ולקראת סוף השנה החל מתעורר בו הצורך לפעול במסגרת פעילות רוחנית שונה,
שבאה לידי ביטוי בהקמתה, מאוחר יותר, של "האגודה לפיתוח המודעות".
אליהו נקשר באותו זמן בעסקי שותפות עם חבר,
ויחדיו הקימו הוצאת ספרים שמטרתה היתה לפרסם ספרות איזוטרית רוחנית מתורגמת
ומקורית. במסגרת עבודתם המשותפת, הוצאו לאור שלושה ספרים: "חניכה לאמת"
מאת אליזבט הייך, "אנרגית החיות" של פאול ויליאמס והספר "וילהלם
רייך ומחקריו באנרגיית החיים".
במסגרת הוצאת הספרים זו, שאף אליהו להגשים
גם רעיונות אחרים, כמו הוצאתו לאור של כתב עת לענינים רוחניים וכן עריכת הרצאות
ומפגשים. עבודתו במסגרת זו הגיעה לסיומה בסוף שנת 1983, ואז גם ניפרדו דרכיהם של
אליהו ושותפו להוצאת הספרים.
את גילה בויום פגש אליהו בתחילת שנת 1982
והיא ליוותה אותו בפעילותו במסגרת עבודתו בהוצאת הספרים על ידי כתיבה של מאמרים
וספרים.
מספרת גילה בויום על תקופתה במחיצתו
של אליהו.
"את אליהו היכרתי בתחילת שנת 1982.
מעניין שכבר אז היתה בו יכולת יצירתית אדירה. הוא נהג לטעון בפני השכם והערב
שיחדיו אנו עומדים לבצע דברים גדולים. לא התייחסתי אז לדבריו ברצינות. נכון
שבתקופה זו, כבר הייתי שקועה עמוק "בעסקי הרוח", אך לא בצורה כל כך
נרחבת ומעשית כפי שהדבר בא לידי ביטוי מאוחר יותר במסגרת 'האגודה לפיתוח המודעות'.
הרעיון של הוצאת ספרות בעברית העוסקת בדברים
רוחניים, קסם לי ביותר ונרתמתי למשימה זו במלוא המרץ. עסקתי אז בהכנת מאמרים לכתב
העת אשר אליהו ושותפו אמורים היו להוציא במסגרת הוצאת הספרים, ובתחילת שנת 1983
התחלתי בכתיבת ספרי הראשון: "וילהלם רייך ומחקריו באנרגיית החיים".
הכתיבה נסתיימה בערך במאי 1983, ואז ניגשנו
לביצוע השלבים הטכניים של הוצאת הספר לאור. לאליהו היה ידע עצום בכל מה שקשור
לדפוס והוצאה לאור. אני זוכרת את אותם לילות ארוכים ללא שינה, עת עבדנו במרץ על
הכנת הספר לדפוס. לראשונה בחיי ראיתי כיצד הולך הספר ולובש צורה ממשית לנגד עיני
וליוויתי אותו לאורך כל השלבים - החל מכתיבתו, ביצוע הסדר על מערכת המחשב,
הגראפיקה, עד אשר יצא לאור כספר מודפס. בקיץ 1983 נסעתי לחו"ל וכשחזרתי לקראת
הסתיו, נוכחתי לדעת שהשותפות של אליהו בהוצאת הספרים הגיעה לסיומה. אליהו היה אז
במצב של פרשת דרכים, תחושה אשר ליוותה גם אותי.
בסוף שנת 1983 התקיים בירושלים הכנס
הבינלאומי הראשון של "תחזית 1984". השתתפו בו מיטב האסטרולוגים, אנשי
הרוח ואנשי דת מהארץ ומחו"ל. לאחר שלושה ימים של הרצאות, היכרויות חדשות
ומפגשים שבתי לחיפה ממרומי הבירה כשכולי כמו 'מרחפת'. הייתי עמוסה במטען אדיר של
חוויות אותם ספגתי במהלך הכנס. אליהו לא נתן לי להתאושש, ובטרם הספקתי 'לנחות
כהלכה על קרקע מוצקה', הודיע לי בפסקנות ובדרך שכל כך היתה אופיינית לו: 'גילה,
החלטתי שאנו עומדים להקים אגודה ולקיים כנס ארצי משלנו לקראת סוף ינואר בחיפה, אפילו
דיברתי על כך עם מספר אנשים כשאת לא היית פה!' למותר לציין מה היתה תגובתי למשמע
רעיון שכזה. אבל אצל אליהו לא היה קיים כמעט כל מרווח של זמן בין
"המילה" לבין "העשייה". הוא מצידו כבר קבע תאריך, ה21- לינואר
1984.
ניגשנו במרץ למלאכת העשייה. בטרם הספקתי בכלל
לתפוס את מתרחש, מצאתי עצמי שקועה בהכנות לכנס. לאליהו הייתה תכונה נפלאה לראות
דברים בשלמותם מראש ובעיני רוחו הוא כבר ראה את האגודה, אשר הוחלט לקרוא לה כבר אז
"האגודה לפיתוח המודעות", כשהיא קיימת ופועלת במלוא המרץ. הוא אפילו החל
לדאוג לצדדים הפורמליים של הקמת האגודה, ויחד עם עוד מספר אנשים הושתתו עקרונותיה.
אליהו דחק והאיץ בי ללא הרף להשלים את כל
ההכנות לכנס בזמן, ולא עברו שבועיים ימים וכבר נשלחה הודעה לכ-3000 איש על קיום
הכנס, מטעם "האגודה לפיתוח המודעות".
הכנס נערך בחיפה ביום שבת, יום אשר נחרט בזיכרוני
לנצח. לא האמנו למראה עיננו כשראינו את הקהל הרב מכל רחבי הארץ שגדש את האולם! אצל
אליהו 'הכל דפק כמו שעון'. לא היה ולו גם פרט קטן אחד אליו לא שם לב. כרטיסים,
פרוספקטים על האגודה, רשימת סדנאות, הנחייה, מתנדבים, דוכן ספרים וכו'. הוא היה
בעל כושר ארגון יוצאים מן הכלל. ואכן האנשים התייחסו אל "האגודה לפיתוח
המודעות" כאילו הייתה גוף הקיים מזה שנים רבות. הם כלל לא העלו על דעתם שזוהי
הופעת הבתולין שלה!
אליהו היה אדם מהיר החלטה וביצוע. הוא לא
הניח לי 'לגמור דבר אחד', להתאושש ממנו ולעבור לדבר שני. שבוע לפני הכנס הראשון -
עדיין בשיא המתח והציפייה - כבר הודיע לי על הכנס השני: "החיים שלאחר
החיים-האומנם המוות הינו סופו של תהליך?".
גם לכנס זה כבר קבע אליהו תאריך ואף החליט
שהוא יתקיים בו זמנית גם בחיפה וגם בתל אביב. למותר לציין, שלכנס הזה הייתה הצלחה
בלתי רגילה. וותיקי האגודה זוכרים אותו עד עצם היום הזה. את אולם 'בית ציוני
אמריקה' בת"א גדש קהל של כ300- איש ועוד כ80- איש נותרו בחוץ ללא כרטיסים.
בנוסף לכך החליט אליהו שאנו עומדים להוציא
עיתון כל חודש, אותו כינה "דפי מידע" ואשר יכיל מלבד רשימת פעילויות
וספרים, גם מאמרים בנושאים שונים. 'זה חייב להגיע לאנשים מדי חודש בחודשו', הודיע
לי בפסקנות ורתם אותי ללא דיחוי למלאכת הכתיבה.
*
עד מהרה נכנסה "האגודה לפתוח
המודעות" למסלול רוטיני. אליהו דאג לכל: להוצאתם הקבועה של דפי המידע מדי
חודש, להכנת טפסים מתאימים, להפצתם של ספרים נוספים, להרחבת רשימת המנויים, להרחבת
סגל המרצים, ולקיומם של סדנאות סופי-שבוע.
לאחר חודשים ארוכים של עבודה מתישה ומייגעת,
החלה האגודה לשאת פרי. אנשים החלו להגיע אלינו מכל קצות הארץ ולגלות עניין
ב"אגודה לפיתוח המודעות" ובפעולותיה הרבות.
עלי לציין, שלמרות עומס העבודה הרב שהיה
מוטל עלינו - בעוברנו לילות רבים ללא שינה עקב כך - לא הפסיק אליהו לעודד את רוחי
באומרו: 'אני מאמין ויודע שאגודה מעין זו היא כורח המציאות ורבים עוד יצטרפו
בעתיד', והוא לעולם לא טעה...
ביוני 1984 התקיים בחיפה ובת"א הכנס
השלישי של האגודה בשם: "אנחנו לא לבד - על מהותם של מסרים שמעבר". לקראת
הכנס גם הושלמה הדפסתו של הספר הראשון אשר יצא בהוצאת האגודה, בשם: "עדויות
על החיים שלאחר החיים". ושוב, זאת לאחר שלושה חודשים של עבודה מאומצת שכללו
גביית עדויות מאנשים עליהם סופר בספר, איסוף החומר ועיבודו לספר. אני זוכרת היטב
את המירוץ נגד הזמן, מתוך נסיון לסיים את הוצאת הספר עד למועד הכנס. זכורים לי
אותם ארבעה לילות רצופים ללא שינה אותם 'בילינו' בהכנת הספר לדפוס. במאמץ מיוחד הן
של המדפיס והכורך, הספיק הספר להגיע בדיוק ליום הכנס בתל אביב ונתקבל על ידי האנשים
בהתלהבות רבה ביותר.
בחודשים מאי, יוני ויולי בילינו רבים מסופי
השבוע בסדנאות שאירגנה האגודה, וכך למדנו להכיר את חברי האגודה ואוהדיה יותר
מקרוב. קשרים רבים נוצרו ביננו לבין האנשים, במיוחד עקב היחס החם והאנושי שגילה
אליהו כלפי הסובבים אותו. תמיד היה לו זמן לכולם, הוא ניחן בסבלנות אין קץ לקבל כל
אדם בסבר פנים יפות ולהקשיב לו עם כל הלב - אפילו אם היה זה לפעמים על חשבון שעות
השינה והמנוחה שלו. מעולם לא חשת שהוא קצר רוח בדברו אלייך ולפעמים אף היה מנהל
שיחות ארוכות בטלפון עם אנשים אשר פנו אל האגודה אפילו באופן אקראי.
בחול המועד סוכות, ב-16.10.84 התקיים
בירושלים הכנס, אשר היווה את גולת הכותרת בכנסי האגודה בשם: "ירושלים בנגלה
בנסתר ובמופלא". בכנס חשוב זה, אשר נערך משך יום שלם בבית הרופא בירושלים,
פורסמו לראשונה ממצאים על מיקומו המדויק של קודש הקודשים של בית המקדש מפי פרופ'
קאופמן. נשאו בו גם דברים נציגי שלושת הדתות, על משמעותה המיוחדת של ירושלים
עבורם. חברי ואוהדי האגודה הגיעו מכל קצוות הארץ, והפכו אירוע מיוחד זה ליום עליה
לרגל לירושלים.
בסתיו 84 הרחיב "מועדון המימד
האחר" את פעולותו גם לירושלים. אני זוכרת היטב את לילות החורף הקרים עת עשינו
דרכנו לירושלים באוטובוסים. אליהו מעולם לא היה "מגזע העצלנים", וחשוב
היה לו המגע האישי עם הקהל ונוכחות נציגי האגודה במקום. בנוסף לכך התקיימו ההרצאות
גם בתל אביב וגם בחיפה.
אליהו ז"ל היה אדם בעל חזון ובעל
יוזמה. בתחילת ינואר 1985 החליט על הוצאתם של דפי המידע במתכונת של חוברת בת 30
עמודים ויותר, ולא עוד כקובץ של דפים בודדים. בחזונו הוא ראה את דפי המידע 'כצינור
מרכזי ובלעדי לידע רוחני, אזוטרי ומיסטי - הן תיאורטי והן מעשי, אשר יעזור
להתפתחות האישי ולידע המצטבר', כפי שהגדיר זאת בשפתו. אליהו צדק בדבריו וכיום דפי
המידע הינם כפי שראה אותם בחזונו. בנוסף על כמה מאות מנויים קבועים, נמנים עליהם
גם אוניברסיטאות ברחבי הארץ ולאחרונה הגיע שמעם גם עד ספרית הקונגרס בארה"ב,
אשר אף הם פנו אלינו בבקשה לרכשם באופן קבוע.
בחול המועד פסח התקיים כנס חשוב בנושא
הגאולה והעידן החדש בשם: "האם החל עידן אחרית הימים".
בחודש מאי 85 החל לפעול 'מועדון המימד האחר'
בתל-אביב במתכונת של אחת לשבוע, והערבים אשר ניתנו במסגרתו הפכו לפופולריים ביותר
בעיני הקהל התל אביבי.
ביוני 85 נטלנו חלק ביריד הספרים של
"שבוע הספר העברי" בחיפה. בדוכן בעל מימדים זעירים ביותר, ניצבנו על
רגלינו משך שבוע ימים ומכרנו מספרי האגודה. למותר לציין, שהקהל קיבל אותנו בהפתעה
רבה והתקהל סביב הדוכן שלנו משך רוב שעות המכירה. הייתה זו בהחלט חוויה בלתי נשכחת
- מה גם שבזכות שבוע זה יצרנו קשר עם רבים מהציבור החיפני, אשר הפכו במשך הזמן
לחברים נלהבים ביותר של האגודה.
עבור אליהו לא היה בכך די. החזון של יצירת
מרכז רוחני בלעדי של האגודה לשם קיום מפגשים, הרצאות וחוגים לא הירפה ממנו. בקיץ
85 הוא החליט לגשת למלאכת הקמת מרכז 'האגודה לפיתוח המודעות' בחיפה באינטנסיביות
רבה. בדעתו היה להעמיד לרשות האגודה את דירתו הצנועה, כדי לקיים בה את פעילויות
האגודה. תוך שבועיים ימים, לאחר עבודות שיפוץ ובניה נרחבות, היה המקום מוכן ומזומן
לתחילתה של הפעילות והבית הפך למרכז רוחני שוקק חיים של פעילויות האגודה הרבות.
ההרצאות במרכז החדש החלו במלוא התנופה מאמצע
אוגוסט 85. שמעם התפשט עד מהרה בכל רחבי חיפה, ו50- איש גדשו מידי יום ג' בשבוע את
האולם החדש שצר היה מלהכיל את כולם. אליהו היה ניצב ברקע, צנוע, נחבא אל הכלים,
אולם בפנים קורנות מסיפוק. הוא אהב את "הרעש וההמולה" ואת המגע האישי עם
בני האדם, וקשרים חדשים החלו להיווצר בינו לבין באי המקום. לאחר כשנה וחצי של
פעילות בבדידות מזהרת, נראה היה שרעיון האגודה הופך גם לרעיונם של רבים אחרים.
המאורעות התרחשו בקצב מסחרר - כאילו יד
הגורל הנעלמת אשר ידעה על מותו הקרב של אליהו - עוד אפשרה לו להשלים מספר דברים
נחוצים, ימים אחדים בטרם נלקח מאיתנו. כך, בכל אופן, נראים הדברים בפרספקטיבה של
מבט לאחור.
בחודש נובמבר השנה הגיעה לסיומה פעילות
"מועדון המימד האחר" בבית "בני- ברית" בת"א. היה צורך
למצוא מקום חלופי ומיד! עבור אליהו הייתה זו רק שאלה של אלטרנטיבה אחת בלבד; 'הגיע
הזמן שלאגודה יהיה סניף משלה בתל אביב!', פסק. ומיד כדרכו - ללא פסק זמן בין
המחשבה והמעשה - החל לפעול במהירות למימוש הרעיון. תוך פרק זמן קצר בלבד מהנץ
הרעיון במוחו, מצא דירה רחבת ידיים במקום מרכזי בתל אביב, שם קבע את משכנו החדש של
סניף 'האגודה לפיתוח המודעות' - במטרה להתחיל את הפעילויות במקום כבר בחודש דצמבר
הקרוב.
ימים
אחרונים
בסוף חודש נובמבר הוא היה טרוד ביותר בסידור
ואירגון המקום החדש לתחילת הפעילות. אז טרם הבנתי מה דחף אותו לרוץ 'כמו מטורף'
שלוש פעמים בשבוע לתל-אביב ולדאוג לכל הפרטים הטכניים של המקום החדש, מה גם שבנוסף
לכך, היה עליו לטפל בהוצאתם לאור של דפי המידע של חודש אוקטובר אשר נתאחרו מאוד
בשל כך.
מסתבר שלקב"ה יש חשבונות משלו, ובבוקר
היום האחרון שלפני מחלתו הפתאומית, עוד הספיק לארוז במעטפות ולהכין למשלוח את דפי
המידע האחרונים, בסבלנות ובדייקנות אין קץ שהיו כל כך אופיניים לו.
ביום חמישי אחה"צ ה-28 לנובמבר, אושפז
אליהו בביה"ח, כאשר האבחנה הייתה התקף לב - כאשר יום קודם לכן כבר תקפו אותו
מיחושים בלתי מוסברים בבית החזה - אותם ייחס אליהו לעייפותו הפיסית הרבה והמתח בו
היה שרוי בשבוע האחרון. בשהותו בביה"ח, גם כאשר שכב מתחת למסכת החמצן, לא
נתנו לו ענייני האגודה מנוח. הוא כל הזמן היה מוטרד מהבעיות הדחופות בענייני
האגודה שהיה צריך לפתור. ביום ששי, למחרת, כבר חש בטוב. הוא שוחח בחופשיות, חייך
ואף טווה תכניות לגבי אורח חייו בעתיד, בעקבות התקף הלב בו לקה בפעם הראשונה
בחייו.
ביום שבת ה-30 לחודש, בארבע ושלושים
אחה"צ, נדם לפתע ליבו מפעום. הוא מת מיתת נשיקה כשחיוך על שפתיו - כשעד לרגעי
מותו האחרונים לא הפסיק לדבר בהתלהבות רבה על עניני האגודה ואף להתוות את
פעילויותיה הרבות בסניפה החדש בת"א.
עם כל עיסוקנו בתחום הנסתר ועם כל הידיעות
שלנו בדבר המשכיות החיים גם לאחר המוות, הכאב בשל הסתלקותו הפתאומית של אליהו הינו
כבד מנשוא.
אליהו במותו הותיר אחריו מפעל חיים אדיר
בלתי גמור, אך ניצב על בסיס איתן. במותו הוא ציווה עלינו להמשיך את דרכו ולהפוך
מפעל זה למרכז התפתחות רוחנית ארצי ועולמי. מעניין, שתחושה זו מפעמת גם בלב רבים
אחרים אשר הספיקו להכירו זמן קצר בלבד, אך חשים שליבם ניקשר אליו בעבותות של חום
ואהבה.
עם תום ימי האבל למותו, התחדשה הפעילות
במרכז האגודה בחיפה והחלה במלוא המרץ גם הפעילות במרכז החדש של האגודה בת"א.
חבל רק שאליהו לא זכה להיות נוכח בכך ולראות זאת במו עיניו.
אליהו ראה בהקמת המרכז בתל-אביב את הצעד
החשוב ביותר של האגודה מאז קיומה, וכוונתו הייתה להפוך את המקום למרכז של ידע ואור
רוחניים.
אליהו נהג להתבטא במילים 'אני זה האגודה,
והאגודה זה אני', ומי ייתן ומפעל חיים חשוב זה שלו ימשיך לפעול במלוא התנופה, ואף
יגדל ויתרחב!"
מדברי חברים לזיכרו
לגילה ולכל החברים
באגודה לפיתוח המודעות!
הצטערתי מאוד לשמוע
על מותו הפתאומי של אליהו, אשר אותו הוקרתי מאוד וקיוויתי מאוד לעוד שנות שיתוף
פעולה ארוכות עימו. קבלו נא את תנחומי ואת תנחומי האגודה התיאוזופית ואת הרהורי על
האיש היקר הזה שאני מעלה בחרוזים:
בטרם עת נלקח אליהו
איש תם וישר
אדם נהדר
אשר את כל חייו תרם
להעלאת המודעות
בעולם.
אולם לנו העוסקים
בנסתר
לא סוד הוא
כי המוות הינו רק
מעבר
לחיים מלאים ועשירים
יותר
ובעתיד כאשר תודעת
האנושות תתעורר
על המוות איש כבר לא
יצטער.
אך בכל זאת החיוך,
השקט
וטוב הלב של אליהו
יחסרו לנו עוד זמן
רב.
אברהם אורון.
יו"ר האגודה התיאוסופית.
מלים לזכר אליהו אלקובי ז"ל
מאת: נאוה טור-כספא והדסה ארבל
נראה לנו כי מן הראוי להעלות מספר
הרהורים, התייחסויות, רגשות ומחשבות לגבי אליהו אלקובי ז"ל, יו"ר האגודה
הבינלאומית לפיתוח המודעות.
בראש ובראשונה יצוינו נועם
הליכותיו, אישיותו המרגיעה וסבלנותו האינסופית להקשיב לאנשים, להגיב לדבריהם מתוך
הבנה עמוקה ואף לתבל תמיד את תשובותיו בידע מן המקורות היהודיים.
בשנית, ברצוננו להתייחס לחשיבות
העצומה הנודעת להקמתו את האגודה לפיתוח המודעות ולגיוסו - למען הפעלתה - את כל
משאביו הכלכליים, האינטלקטואליים, הרגשיים והפיזיים גם יחד. אליהו היטיב לקרוא את
מגמות רוח הזמן והבין כי אגודה לפיתוח המודעות הקוסמית ולהפצת ידע איזוטרי, תהפוך
לצורך "בוער" יותר ויותר עבור קבוצות גדלות והולכות של אנשים. ואכן,
בפעולות הרבות שארגן אליהו ז"ל ובמסגרות הלימוד המגוונות שהקים - דפי-מידע,
ספרים, הרצאות, חוגים, סדנאות, ימי-עיון - סייע לאנשים רבים לעלות על דרך פיתוח
המודעות הרוחנית ולהרחיבה. זאת, כשלעצמה, הינה פעולה שאין דומה לה בחשיבותה. על
כן, אנו מקוות כי חברי האגודה וכן האורחים אשר נהנו עד כה מפעולות האגודה -
יירתמו, איש-איש כפי יכולתו, להמשך המפעל החשוב, אשר אליהו ז"ל החל בהקמתו
והשתית את אושיותיו.
בשלישית, ברצוננו לציין את
המוטיבציה העצומה שהייתה לאליהו בהקמת ובהרצת פעולות האגודה - עד כדי כך שהוא
הכניס את האגודה אל ביתו באופן ממשי וקבע את משכן הקבע החיפאי שלה בתוך מקום
מגוריו הפרטיים. באופן זה הודגשו, ביתר שאת, ההזדהות והזהות הכמעט מוחלטות בין
אליהו לבין האגודה ומה שהיא מייצגת.
מאחר ואליהו נקטע לפתע והשאיר את
כל האפשרויות פתוחות בפני מי שיחפוץ לתרום ולפעול להמשך הפעלת האגודה - הרינו
תקווה כי האגודה אכן תמשיך לפעול ולהתרחב באמצעות ובסיוע כל האנשים אשר להם זיקה
לנושא המודעות ועניין בקידומה ובהפצתה בקרב הציבור.
לזכרו של אליהו ז"ל רציתי להקדיש את אחד
מהשירים מתוך ספר שירי "זיקות":
מ ו ו
ת?
ויהי ככלות הגוף
הדואב בעווית, מבוהל -
ותנשום לרווחה הרוח,
התפשטה אל מרחב החלל,
ותטבול בענוג-עדנים,
אל תוך זוהר אינסוף
של צבע וצליל,
התבשמה בצרי הליטוף
הרוטט בשלוות הנצח.
*
אנשים רבים מחברי ויקירי האגודה זועזעו
עמוקות מהבשורה המרה על מותו של אליהו ז"ל, ומצאו לנכון להעלות את הרהורי
ליבם הנוגים על הניר.
כמו כן רבים שלחו מכתבים, מברקים והתקשרו
טלפונית על מנת להביע מספר מילות נחומים.
אנו שמחים שכה רבים היו עימנו בצערנו.
בחרנו להביא בזאת חלק מהדברים אשר נכתבו
לזכרו.
אליהו
אלקובי ז"ל
בחטף
נלקחת
מזה
העולם:
החומרי
והבלתי נאור.
עצמת
עיניך,
חיוך
על שפתיך,
כמי
שראה את האור.
אתה
אליהו
אחריך
הותרת -
מפעל
וחיים מפכים.
אנו
ממקום חיותנו
נבטיח
א מ ת -
עוד
תצא אל הדרור.
שחר
כרמל
ערב
חנוכה, 1985.